יאיוי קוסמה אמנית עידן האינסטגרם 

יאיוי קוסמה, אמנית הנקודות היפנית היא אמנית וסופרת יפנית בת 89. עבודותיה מגוונות ומתפרשות על תחומים שונים של אמנות כגון: ציור, קולאז'ים, פיסול ומיצגים אשר משלבים תנועה ומדיה ויזואלית יחדיו. היא נחשבת לאחת מגדולי אמני הפופ ארט היפנים,  ועבודותיה אף השפיעו על יצירתם של האמנים האמריקאים הידועים אנדי וורהול וקלאס אולדנבורג. יאיוי קוסמה, הינה מהאמניות המצליחות ביותר בעולם כיום, ומוכרת כאמנית החיה החשובה ביותר שמקורה ביפן, וכקול חשוב בתנועת האוונגרד.

חלק מהפופולריות שצברה בין הצעירים כרוך במדיה החברתית. משייכים את עבודותיה לעידן האינסטגרם. חדרי האינסוף שלה מציעים אפשרות להפוך לחלק מהיצירה וכמובן, לתעד את החוויה ולצבור לייקים ברשתות החברתיות.

יאיוי קוסמה, עזבה את ביתה ביפן לארה"ב לפני עשרות שנים והתמקמה בצמרת עולם האמנות של ניו?יורק כשהיא מציגה את עבודותיה בכל רחבי העולם.

המיוחד שבקוסמה הינו שנאבקה כל חייה בשדים שבתוכה ובביקורות נוקבות משולה לאותו כוכב זוהר. קוסמה הילדה עברה התעללות פיסית ונפשית, ולמרות זאת הצליחה להוכיח ליפן ולעולם כולו  את כשרונה הייחודי ולהפוך לאמנית מובילה. קוסמה הצליחה לטפל בחוסר האיזון הנפשי הודות לבעירה הפנימית לאמנותה. היא נאבקה להמשיך וליצור בסגנונה הייחודי וכיום ציוריה נמכרים בסכומים של שש ספרות – סכומי שיא לאמנית בעודה בחיים. לקראת כניסתה לשנות התשעים לחייה קוסמה מסתייעת בצוות מסור של אסיסטנטים ומפיקים המקדמים את המותג המצליח יאיו קוסמה". נקודות, דלעות והעולם שביניהן מעולם לא היו רלוונטיים יותר.

בשנת 2019 התקיימה תערוכה של קוסמה בעיר הולדתה מאטסומוטו במחוז נגאנו שביפן. התערוכה נושאה את השם "הכל על אהבתי". 180 יצירות — האוסף הגדול ביותר של קוסמה שהוצג אי?פעם — קיבלו את פני הבאים בשערי המוזיאון העירוני לאמנות ונתנו לבאים הצצה ייחודית לחייה וליצירתה של קוסמה.

לא רק אולמות התצוגה אלא כל חלקי המוזיאון השתתפו בחגיגה. הקירות החיצוניים, אולם הכניסה והגן הצמוד למבנה קושטו ביצירות שלה, ואפילו המראות בחדרי השירותים קושטו ב"נקודות פולקה" האהובות כל כך על האמנית.

הוצגו יצירות מכל שלב בחייה הסוערים של האמנית, שסבלה מהפרעות נפשיות קשות וחיה כבר 40 שנה בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו. יש ציורים שלה מגיל חמש, ובהם נראים בני אדם, הרים ובתים כשמעל לכל מפוזרות המון נקודות (שבחלק מהמקרים מסמלות פתיתי שלג). באולם אחר מוצגות עבודות סוריאליסטיות של קוסמה מגיל ההתבגרות, כשלמדה אמנות בקיוטו, ודוגמאות מעבודות שיצרה בשהייתה בארה"ב, חלקן מבוססות על הזיות שמהן סבלה חלק גדול מחייה. כיכבה בתערוכה  העבודה "נקודות ורודות", יצירה הפרוסה על בד ברוחב של עשרה מטרים, הנחשבת לציור הגדול ביותר שלה.

בקומה השנייה הוצגו העבודות החדשות שלה — 68 יצירות שחלקן הוצגו ב?2009 תחת הכותרת "נשמתי הנצחית" ואחרות לא הוצגו מעולם. בשמות העבודות תמצאו מילים כמו "עצמי", "אני", "שלי", כיאה למי שאמרה בעבר כמה פעמים שרוב עבודותיה, גם המופשטות ביותר, הן פורטרט עצמי. "אני משנה את עצמי ואת חיי באמצעות העוצמה של האמנות".

יאיוי קוסמה (Yayoi Kusama), היא אחת הדמויות הססגוניות והמוערכות בנוף האמנות העכשווית האוונגרדית ביפן ובעולם כולו. עבודותיה מאופיינות בצבעים פסיכודליים ובדפוסים של מעגלים ונקודות החוזרים על עצמם באופן אובסיסי. בגיל 89 קוסמה נמצאת בשיא התנופה היצירתית ומיתוגה האמנותי. לפני מספר שנים  נפתח בשינג'וקו, טוקיו, מוזיאון על שמה –  Yayoi Kusama Museum ששם לו למטרה להפיץ את אומנותה באמצעות תערוכות מתחלפות, הרצאות ופעילויות מגוונות אחרות.

עולמה האמנותי העשיר של קוסמה התגבש הודות לשילוב מרתק בין נפש מורכבת ויצירתיות שופעת. יצירותיה הן ראי לעולמה הפנימי העשיר והסבוך, עולם שמכיל גם חוויות קשות שעברה בילדותה ובשנות התבגרותה. המבקרים בתערוכה של קוסמה נשאבים למעין ממד אחר, ממד של הזיה סוריאליסטית מופלאה.

קוסמה מספרת שהחלה לצייר כבר מגיל צעיר מאוד. עולם הציור היה מפלט לילדותה הקשה: אביה היה רודף נשים אובססיבי, והיא זוכרת כיצד נשלחה ע"י אמה לעקוב אחריו, והיא רק ילדה קטנה. פעמים רבות נאלצה להיות עדה למעשי האהבים של אביה. "האובססיה למין והפחד ממנו חיים זה לצד זה בתוכי", מספרת קוסמה. אמה  אסרה עליה לצייר ונהגה לקחת ממנה את הקנבסים והצבעים, אך קוסמה המשיכה לצייר, בהיותה זקוקה לציורים כמו אוויר לנשימה. בגיל 10 חוותה את ההזיות הראשונות שלה – ניצוצות של אור, הילה ושדות של נקודות, כדורים  ופרחים ש'קפצו לחיים', התרבו, הפכו לתלת מימדיים וכאילו בלעו אותה. הזיות אלה באו לידי ביטוי ביצירות אותן היא מכנה 'מחיקה עצמית'. היצירה הראשונה שלה היא משנת 1939 – בה כסתה בנקודות אישה יפנית לבושה בקימונו עד שדמות האישה נעלמה. כפי הנראה דמות האישה סימלה את אמה.

בגיל 13, כאשר מלחמת העולם השנייה השתוללה במלוא עוצמתה, גויסה קוסמה כמו אזרחים יפנים אחרים למאמץ המלחמתי ועבדה במתפרה של מצנחים. היא מתארת תקופה זו כחיים 'בחשיכה סגורה'. במתפרה הצבאית שמעה את קולות מטוסי הקרב החגים מעל העיר. עם תום המלחמה, בשנת 1948, למדה קוסמה ציור קלאסי יפני בקיוטו. סגנון האמנות היפני המוכתב והברור לא התאים לאישיותה. תקופה זו הייתה מתסכלת מאוד עבורה, היא החלה להתעניין באמנות האוונגרדית וכבר בשנות החמישים הציגה מספר תערוכות יחיד במצומוטו ובטוקיו. בתערוכות אלה כיסתה משטחי ענק של קנווס, קירות, רהיטים ואף דוגמנים בנקודות שהפכו לסימן ההיכר שלה.

קוסמה הרגישה כי יפן קטנה עליה, ובשנת 1955 עברה לפאריס ולאחריה לסיאטל. בשנת 1957, בגיל 23, קבעה את משכנה בניו יורק. קוסמה מתארת את הגעתה ל"תפוח הגדול" – "כשהגעתי לראשונה לניו יורק, הלכתי לאמפייר סטייט. כשראיתי את העיר הגדולה הבטחתי לעצמי שיום אחד אכבוש את ניו יורק ושמי יוכר בעולם בזכות התשוקה שלי לאמנות וכמויות האנרגיה היצירתית שטמונות בי".

קוסמה הייתה דמות חריגה בניו יורק של שנות החמישים: זרה יפנית, אישה צעירה ואנונימית בעולם שנשלט ע"י גברים. סגנונה האמנותי בלט בייחודו על רקע האמנות המינימליסטית ואמנות הפופ ארט דאז. למרות הביקורות הרבות שספגה קוסמה בשנותיה הראשונות היא הצליחה לשמור על דרכה. ההתמדה היא זו שהובילה לפריצה הגדולה.

בניו יורק ההזיות של ילדותה קיבלו ביטוי ויזואלי ב'רשתות אינסופיות' Infinity Nets, אותן מתארת האמנית כתחושה של חדירה לעולמה הפנימי – כאילו רשתות אלו חודרות אליה, מפוררות, בולעות ומעלימות אותה. לאחר מכן החלה קוסמה לצייר סדרה של אובייקטים פאליים מיניים בסגנון מופשט. בשנות השישים השתלטו 'נקודות הפולקה' (Polka Dots) המפורסמות של האמנית על יצירותיה. הנקודות, כמו הרשתות, סוחפות אותנו הצופים לעולם אובססיסי מוטרף בו מרגישים כאילו הולכים לאיבוד. קוסמה תיארה את עולם הנקודות: "לנקודות יש צורה של השמש, שהיא הסמל של האנרגיה של כל העולם ושל חיינו, והן גם מבטאות את הצורה של הירח שהוא רגוע, עגול, רך, צבעוני ואלמוני. נקודות הופכות לתנועה, נקודות הן הדרך לאינסוף". ביצירות רבות בחרה האמנית להצטלם בתוך היצירה, לבושה באפנה אוונגרדית ופאת קארה אדומה שהפכו מזוהות עמה. בצילומים אלה נראית קוסמה כ 'אבודה' ונבלעת בתוך יצירתה.

קוסמה סיפרה כי אמה היתה כעוסה, מרירה ואלימה כלפיה ונהגה לצבוט אותה  עד שנותרו על עורה כתמים עגולים כהים . . . גרסה אחרת מספרת כי האמנית הוקסמה מחלוקי נחל לבנים קטנים בנחלים שסבבו את מצומוטו. וזה היה המקור לקבעון האובססיבי שלה ל'נקודות'. .

קוסמה נחשבת לחלוצה בתחומים רבים, בין היתר בחיבור בין עולם האומנות לעולם האפנה. כיום מוזיאונים רבים מציגים תערוכות אפנה, אך בשנות השישים והשבעים היתה זו תעוזה להציג אפנה במוזיאון. בשנת 1968 הקימה קוסמה בניו יורק חברת אופנה והחלה למכור פרטי אופנה אוונגרדיים בתערוכות באנגליה, באיטליה, בהולנד ובניו – יורק. היא בחנה את הקשר בין הבגד לגוף האדם, ואף הצטלמה בעירום בתנוחות פרובוקטיביות. מיזם האופנה של האמנית התפתח למיצגי רחוב ותצוגות אופנה ברחבי העולם. בתקופה זו מיצבה את עצמה כאחת ממנהיגי התנועה האוונגרדית בניו-יורק ולקחה חלק פעיל בתנועת המחאה שיצאה כנגד מלחמת ויאטנם. כמו כן, עסקה קוסמה ביצירותיה בסוגיית קהילת הלסביות וההומואים. כחלק ממעורבותה זו עיצבה בשנת 1968 שמלת כלה להומואים והציגה בניו-יורק תהלוכת דוגמנים עירומים אותם כיסתה בנקודות צבע.

החיבור בין קוסמה לעולם האופנה התמסד בתחילת שנות האלפיים, עם התהדקות קשריה עם מעצב הבית של מותג האופנה לואי ויטון ומנהלו האמנותי מארק ג'ייקוב. החל מ- 2006 מככבות נקודות הפולקה של קוסמה בחלונות הראוה של בית האופנה הצרפתי היוקרתי.

בשנת 1973 החליטה קוסמה לחזור ליפן. 15 שנים של פעילות אינטנסיבית ופרובוקטיבית והתפתחות אמנותית בניו-יורק חשפו אותה לביקורות נוקבות. היפנים התקשו להכיר בה כאמנית מובילה, וראו בה דמות משוגעת ושערורייתית. קוסמה היתה תשושה נפשית וחסרת אמצעים. ועדיין, למרות הרתיעה שלה מיפן היא החליטה לחזור. עם חזרתה הקדישה כ- 4 שנים לכתיבה ספרותית של סיפורים קצרים ושירה ועסקה במסחר באמנות. בשנת 1977 מחליטה קוסמה לאשפז את עצמה בבית חולים לחולי נפש בטוקיו, למען שמירה על איזונה הנפשי. היא עדיין מתגוררת במוסד וכל יום הולכת מרחק קצר לסטודיו שלה ברובע שינג'וקו (Shinjuku), בו היא יוצרת משעות הבוקר עד הערב. קוסמה נוהגת לומר בהזדמנויות רבות: "לו לא הייתי חיה למען האמנות, מזמן הייתי מתאבדת"

החל משנות השמונים יחסם של היפנים השתנה, והאמנית זכתה להכרה גם בארצה. ההתגלות האמנותית הגדולה היתה בשנת 1993 כשייצגה את יפן בביאנלה בוונציה, בה זכתה להצלחה כבירה – חדר מראות מלא בפסלי דלעת קטנים ועליהם הדפסים חוזרים. תערוכה זו משכה תשומת לב עולמית ומהווה נקודת מפנה גם בהכרה הבינלאומית.

כיום התערוכות של קוסמה מוצגות ברחבי העולם בגלריות יוקרתיות כמו הטייט גלרי ומוזיאון ויקטוריה מירו בלונדון, מוזיאון וויטני בניו יורק, ומוזיאונים רבים אחרים ברחבי אירופה, במרכז אמריקה, דרום אמריקה ועוד.  בשנת 2006 הוצבו הדלעת הצהובה והדלעת האדומה, פרי עבודתה של קוסמה, באי נאושימה (Naoshima), שהפך לאחד ממרכזי האמנות העכשווית ביפן ובעולם. הדלעת מוכרת היום כסמל של אי האומנויות.

עבודה מפורסמת נוספת של קוסמה היא "גן הנרקיסים" – "Narcissus Garden", שהוצגה במקומות רבים כמו קונטיקט, ניו יורק, ברזיל ועוד. האמנית הציבה מאות רבות של כדורי פלדה נוצצים, צפים על אגם ויוצרים אפקט ראי מרהיב עין. "גן הנרקיסים" הוצג לראשונה ב-1996 בביאנלה של וונציה, שם הותקנו יותר מאלף כדורים.  ב- 2016 הוצב  "גן הנרקיסים" בקונטיקט, לחגיגות 10 שנים להקמת בית הזכוכית בעיירה New Canaan. על האגם שביער הורכב מיצב של 1,300 כדורי פלדה צפים, בקוטר 30 ס"מ כל אחד, ויצר נוף דרמטי עוצר נשימה.

בפברואר 2017 הוצגה במוזיאון הירשהורן (Hirshhorn Museum) בוושינגטון  תערוכת "חדר המראות האינסופי" (Infinity Mirror Room) – חדר בגודל של 1.2 מ"ר מלא ביותר משישים פסלי דלעת זוהרים. מבקרי האמנות מציינים כי תערוכה זו זכתה למספר המבקרים הגדול ביותר מאז פתיחתו של המוזיאון.

במקביל להצלחה המטאורית זכתה האמנית במספר פרסים יפניים ובינלאומיים יוקרתיים: בשנת 2001 זכתה  בפרס אסאהי, בשנת 2003 בפרס הוקרה על הישג אומנותי בעודה בחיים, בשנת 2006 קיבלה מהקיסר היפני את עיטור ההוקרה של מסדר השמש העולה. בעקבות כך זכתה בעוד שני פרסים יפניים יוקרתיים: 'פרימיום אמפריאל' Premium Imperial – פרס אומנות המוענק ע"י הקיסר בשם האקדמיה היפנית לאמנות, ובפרס היוקרתי להכרה בעשייתה התרבותית המוענק על ידי הממשלה היפנית. בשנת 2014 דורגה קוסמה בסקר מוזיאונים כאמנית הפופולארית ביותר של השנה. ובאפריל 2016 נכנסה לרשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של הטיימס מגזין.

באחד מהתבטאויותיה אמרה קוסמה: "כוכב מעצם טבעו מאיר אבל הוא גם אנונימי, הוא נקודה בשמים חשוכים. כוכב יכול להיות המרכז של מערכת השמש שלו או כתם ביקום, ובשבילי הוא שני הדברים".

נקודה חשובה נוספת שגם בגיל 89 יאיוי קוסמה היא הרוקסטאר הבלתי מעורערת של עולם האמנות – התערוכות שלה הן שוברי קופות מטורפים ונחשבות לאטרקציה תיירותית בעיקר בזכות התורים האינסופיים שנשרכים בכניסה אליהם. הטירוף סביב עבודותיה, הביא לקריסת מערכות הכרטוס בכל מוזיאון שהיא מציגה בו בשנתיים האחרונות. תערוכת חדרי האינסוף שלה ממשיכה לנדוד ברחבי ארצות הברית .   בקליבלנד, הוחלט לשנות את שיטת הכרטוס כדי להימנע מתורים ארוכים. כל שבוע ישוחררו כרטיסים להזמנה ולא תותר כניסה למבקרים מזדמנים.

היצירות שלה נמכרות במכירות פומביות במחירי שיא לאמנית עכשווית; מבקרי אמנות ציניים כמו ג'רי זלץ, שבדרך כלל נרתעים מאמנות פופולארית שכל העם אוהב – מתים עליה.

ולסיום "קוסמה – אינסוף", סרט דוקומנטרי של הבמאית והמפיקה התר לנץ, הוצג לראשונה בפסטיבל סאנדנס, צולל אל תוך הסיפור של יאיוי קוסמה – האמנית האוטודידקטית והאקסצנטרית, שסימן ההיכר שלה הוא נקודות הפולקה (Polka Dots), אותן היא מציירת באובססיביות על בדים גדולים או בונה מהם מיצבי ענק חוויתיים. הנקודות האלו, מספרת קוסמה כבר בתחילת הסרט, "מגיעים מההפרעות הפסיכולוגיות שחוויתי מילדות"